<h1>ארחות חיים דין החומד סימן א'</h1>
<h2>דף ה:</h2>
אסור לחמוד שום דבר שנאמר לא תחמוד ואע"ג דאמרינן במכילתא יכול בדברים ת"ל ולקחת לך מה להלן מעשה אף כאן מעשה [מכל מקום נראה שאף בלב אסור אך אינו נגמר להתחייב עליו עד שיעשה מעשה] ובדיהיב דמי חייב [אחת ובדלא יהיב דמי חייב] שתים דלא תחמוד ולא תתאוה הכל אחד. ואמרו חז"ל שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו גם את שלו מוציאים מתחת ידו. שכך מצינו בנחש הקדמוני שהיה סבור להיות מלך על כל בהמה וחיה ועכשו ארור אתה מכל הבהמה וגו' ולכך נחתמו עשרת הדברות בלא תחמוד לומר לך שכל החומד הוא עובר בכלן וכל החומד ימיו מכאובים ולעולם לא ישמח והשמח בחלקו לעולם ישמח. ואם יכסוף אדם שימכור לו חבירו שום דבר אם (נפצר) [יפצר] לו בתחנונים ובוש הוא להשיב פניו אסור להפציר בו כי זה כמו הכרח ואונס ואם החומד הוא אדם נכבד אסור לשאול מחבירו מקח או מתת אם לא ידע שיתן לו בנפש חפצה.
